להיות אתה. עצמך. בלי חומות, בלי מעצורים, צבעי הסוואה על
הפנים. להיות נקי מהבחוץ, נקי מאחרים, טהור עם עצמך, טהור עם
הבפנים.

לגעת. להרגיש במקומות הנכונים, במקומות הלא-נכונים. ללטף עם
ידך את עורו החמים, לקבל אלייך גלי חום, להרגיש את הקטיפתיות,
החיספוס, הקושי, הרוך, הפצע, החתך, הצלקת. לנשק- לתת את כל
כולך לתוכו, לשאוב כל כל כולו לתוכך.

לנשום. לקחת פנימה את כל העולם- האנשים, החיות, הצמחים, המים,
האדמה, הרוח, האש, רגשות, פחדים, חששות. להחזיק הכל בפנים
ולמחוץ חזק חזק עם הריאות עד שהכל נראה קטן יותר. להרפות.

לשלוח את ידך לתוך חלל ריק באוויר. להרגיש את מה שאין שם, את
מה שהיית רוצה שיהיה שם, את מי שהיית רוצה לראות שם. לחפש שם
את התשובות ולחזור בלי כלום.

לנוע. בחלל ריק או באולם מלא, לבד ועם נוספים, מהר ולאט, חזק
וחלש, קשה ורך, כואב ונעים. לשיר עם הרגליים, עם הידיים, עם
האגן, עם הכתפיים, עם הבטן, עם הראש, עם האצבעות. לפרוט על
מיתרי גופך, לקרוע אותם, ליפול, לקום, להיסחף, לקפוץ, לרחף.
לכאוב את התנועה, לחוש את הכאב, לזכור את התחושה, לשמר את
הזיכרון.

לבכות. יותר מהכל.
לבכות על מי שאתך ומי שאיננו, על מה שיש ומה שאין, סתם ככה או
בגלל סיבה, לבכות בגלל הצלחה וכישלון, שמחה ועצב, אהבה
ואכזבה.

אני זוכרת, הדמעות הטהורות סוחטות את כל מה שהמחשבה לא הצליחה
להוציא החוצה, כל מה שהנייר לא ראה. מוציאות לאוויר העולם את
הטומאה והזוהמה, משאירות אותי ככה-
לבד, על המיטה, נוטפת טומאה וזוהמה, מחבקת כרית בידי, מבקשת
שתאהב אותי.
אבל טהורה מבפנים.