[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יושב בדירה, רק אור צהוב וקטן ממנורת השולחן מאיר את החדר, עשן
הסיגריה נע באיטיות עד שמגיע לזרם האוויר הצונן מן החלון,
ומתפזר. אני נזכר בך, בעיניים הכחולות האוהבות שלך.
השקט כאן הוא מופתי, התחושה מנוכרת. מוציא ראשי מהחלון, הנוף
הלונדוני המוכר, מזכיר לי תחושה קרה. כמו צמרמורת עד לשד
עצמותיי, מזכיר לי משהו רחוק. געגועיי טורפים את שנתי.

תמונות שלך מפוזרות על השולחן, הכסף, אני זוכר שאמרתי לך, זה
בשביל הכסף, העבודה כאן משתלמת. משב רוח מקפיא נכנס לחדר,
מעורר סערה שמעיפה את תמונותייך ואת בדלי הסיגריות מהשולחן,
כבר כמה חודשים שאני כאן, כמה אנגלים מביטים בי מלמטה, בעוד
חוצים את הרחוב, הדירה שלי דווקא יפה, את יודעת פסטורלית כזו,
עיצוב עתיק, אנגלי. אך אין זה הבית שלי, ואת לא כאן.
אני מצית עוד סיגריה ובוהה לעננים הכבדים שבשמיים, טיפה אחר
טיפה, החל הגשם, בהתחלה לאט. הרטיבות הזו על הפנים נותנת לי
תחושה של בית, זוכרת איך היינו מטיילים בפרדסים אני ואת, בחורף
של שנה שעברה, איך היינו משחקים עם טיפות הגשם מאמצים אותם
אלינו כאילו היו ילדינו.
זוכרת, איך עמדנו ליד העץ העתיק, הבטתי בעינייך, ונשקתי לך
קלות.
מילות אהבה נאמרו אז.
השעה כאן 5:00 לפנות בוקר, האוויר נעצר, הערפל כמעט וקורא לי
אליו. המוזיקה חלשה, אך אני מזהה. פינק פלויד " I wish you
were here". הלוואי וידעתי מהיכן בוקעים הצלילים. תמונות רצות
בראשי, הדמעות לא מספיקות להדביק את קצב המחשבות שלי, המחשבות
שלי עלייך.
לא דיברתי איתך כבר זמן מה, העבודה בשיאה, הכסף נערם. אך ליבי
קפא. הקור שאני כל כך רגיל אליו, הפך להיות מנוכר, שונה.
האוויר המקפיא כאן אינו כמו בארץ. מנגב את הדמעות הלכתי
למטבחון להכין לי תה, מוציא חבילה של ארל גריי, נזכר איך שהיית
אומרת במבטא אנגלי מקרטע, "Please make me a cup of tea dear"
הייתי מסתובב, מסתכל עלייך ורואה את החיוך הילדותי המטופש הזה
שלך. את המבט התמים הזה בעיניים, מבט של שטות. אני זוכר, אחד
סוכרזית וטיפה חלב, שיהיה ענן חלב כזה בתה. ככה את אוהבת אותו,
עד היום כשאני מגיע למטבחון אני מוציא שתי כוסות ולא אחת. וכל
פעם שאני רואה את הכוס ריקה, ליבי מתרוקן איתה. היית מלטפת את
ראשי לפני השינה, נושקת לי קלות על הלחי, הייתי מרגיש את חום
נשימותייך, רק כך הייתי יכול להרדם, כיום שנתי דלה כבר חודשים.

הכסף, בשביל הכסף. אמרתי לך כשאחזור נהיה עשירים, נוכל לעבור
לגור יחד. חזרתי אל אדן החלון, דגל בריטניה מתנוסס בגג הבניין
ממול, מזכיר לי את יום העצמאות של שנה שעברה, כאשר הכרתי אותך
לראשונה, ריססתי עלייך חוטים, הסתכלת עליי, וידעתי אז.
חג המולד עכשיו, העבודה בשיאה. כל דמות של מלאך מזכיר לי אותך,
כאשר עמדתי עירום, ליד אור הכוכבים אחרי לילה של אהבה, והיית
אומרת לי, אתה נראה כמו מלאך, הייתי עונה לך שלא ייתכן כי מלאך
לא שומר על מלאך. היית מחייכת, מושכת אותי למיטה, ומנשקת אותי.


ליבי התמלא בניצוץ של אהבה, הדמעות פסקו, וכך גם הגשם. 6:00
בבוקר, לונדון מתחילה להתעורר, אני כל כך לבד, הדירה הזו יכלה
להיות נהדרת אילו היית איתי כאן.
כסף, הכל בשביל הכסף. נהיה עשירים אמרתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
והנה עוד פריט
טריוויה מעניין:
המכונית של
מויישה אופניק
היא מפגע
תברואתי והיתה
צריכה להיגרר
משם כבר לפני
שנים.

מכורה כפייתית
לרחוב סומסום


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/4/05 18:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורי זילברשטיין

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה