נועה מעירה אותי בארבע לפנות בוקר.
"יש כאן מיליון שדים"'
היא אומרת לי'
"והם עוקצים אותי
ומוצצים את כל האהבה ממני".
אני מלטף את פניה,
הן חלקות,
"מתוקה, אין כאן שדים
אלו בסך הכל יתושים,
אוליי תחזרי לישון?"
היא מסרבת,
במקום זה היא מסתובבת מצד לצד
עד שמתחיל לשעמם לה
והיא שולחת את היד שלה אל הזין שלי.
"בכל זאת"
היא אומרת
"אני חושבת שיש כאן לפחות שד אחד". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.