ביום בו נפלו הארזים,
הכל היה רגוע ושלו.
השמיים והים לא בישרו על סערה.
הכל התפרק לפתע,
מיתוס השלמות נהרס כליל.

ביום בו נפלו הארזים,
רוח חמימה ריצדה על מי ים סוף.
בטיילת קולות נגינה נשמעו כרגיל.
המסגרת נשברה ברגע,
התום אבד באחת.

ביום בו נפלו הארזים,
עולם אחר נגלה מול עיניי.
הרוגע התחלף בעצבות כבדה,
פסקו קולות הנגינה,
הרוח החמימה הפכה לקרירה ומאיימת,
ושוב השמיים לא היו בהירים.


אם בארזים נפלה שלהבת,
מה יעשו החלשים?...



מוקדש לכל אותם ארזים שעבורי נפלו