החיים שלי נחשבו תמיד ללא טובים. בהנחה הדי סבירה שאול ווי ניד
איז לב, אני מניח שפשוט לא קיבלתי מספיק אהבה והערכה מהסביבה
שלי באשר היא. אבל יותר מכל חסרה לי אהבה רומנטית.  לילה אחד
העיר אותי  ג'יני  בנקשו על כתפי. תראו, אני יודע שאין דבר כזה
ג'יני ואני יודע שהוא לא בא אלי באמת, אבל דמיינתי את זה וזה
מספיק, כי ג'יני ממילא נחשב לאישי ורק הנמען רואה אותו.  
"יאללה קום, קום", הפציר, "תפתח רגע ערוץ הקניות"...
השלט של הטלוויזיה היה ממש לידי, כך שהמאמץ הנדרש לא הפריד בין
סקרנותי. בעד למרקע ניבט קריין משועמם שהציג מכשיר לגילוח
שיערות מהאף ומהאוזניים. די התעצבנתי, כי לא מספיק שטרחתי
להתייחס למישהו שלא קיים בכלל, הוא בכפיות טובתו הגדיל להסתלבט
עלי. כמעט כיביתי את הטלוויזיה, אבל אז פרץ התשדיר שלאחריו.
הציגו בו טבליות מיוחדות מתוצרת חברת ווילד-נטוראל שבולעים
אותן ואז הסביבה מתאהבת בך. זה אולי ישמע לכם טיפשי, אבל הביאו
מלא אנשים שהכדורים הועילו להם. אל תחשבו שאני טמבל, אני יודע
מה זה ערוץ הקניות. פעם קניתי מהם מכונה להכנת פופקורן עם שלט
ואכלתי אותה, כמעט נשרף לי הבית. אבל אותה פרסומת נתפסה בעיני
מאוד אמינה. הטריחו אפילו אנשים מפורסמים, שלפני שבלעו את
הכדורים האלה בכלל לא היו מפורסמים. על כך גם העידו חבריהם
ואפילו המורים שלהם בתיכון. רופא פסיכיאטר הסביר שהכדורים האלה
מבוססים על חומרים טבעיים בלבד ושאין הם עלולים לגרום לתופעות
לוואי שליליות. הרופא גם העיד על כך שיש הורמון מסוים במוח
האנושי, שכאשר משתחרר, הגוף מפיץ ריח מסוים מסוג המושך אנשים.
אז נקלע האדם ה"מושך" למעגל קסמים חיובי בו הוא אוהב את סביבתו
שמחזירה לו אהבה וחוזר חלילה.
קופסא בת שבעה כדורים עלתה אלף מאתיים שישים ושלושה דולר.
הבטיחו למי שיזמין בתוך שעה מטריה עם ציור של סנופי ושלושה
תשלומים ללא ריבית. ההתוויה הורתה כי את הכדורים יש לקחת אחת
ליומיים. הובטחו תוצאות כבר בנטילת הכדור החמישי, אולם צויין
כי קיימים מקרים שבהם נדרשים לקחת עשרים ואף שלושים כדורים
לתוצאות מושלמות. בכל מקרה אחרי מקסימום ארבעים כדורים ההורמון
הזה "לומד" להשתחרר  לבד, כך שלא צריך עוד לקחת את הכדורים.
נכון שדובר בהמון כסף, אבל מה הוא כסף לעומת הגשמת הצורך
האנושי הבלתי נלאה של להיות נאהב?
לא השליתי את עצמי, ידעתי שאני מקרה קשה, הלכתי על כל הקופה
והשלמתי את הטיפול במלואו. שילמתי בסך הכל למעלה משבעת אלפים
דולר.  בעניין של האהבה כלום לא קרה. מה שכן, נשרו לי כל
השערות מהתחת ורק מהתחת. הבנתי שווילד-נטוראל האלה רמאים, אבל
עליתי על שוס היסטרי. כנראה שרק אני עליתי עליו, כי אף אחד לא
הגדיל לרכוש ארבעים כדורים. מה שנקרא מזל של פרייארים.
תראו, זו לא בעיה שמדברים עליה בדרך כלל, אבל מי רוצה שיערות
בתחת? אולי רק אינסטלטורים עיראקים, כדי שהקליינטים ייגעלו מהם
וישלמו להם בצ'יק צ'אק את העלות המופרזת של הסתימה שפתחו.
החלטתי לרשום פטנט על הכדורים. הסתבר לי שלמרות שנרשם עליהם
פטנט על ידי ווילד-נטוראל שהבטיחה אהבה, היא קשרה את נוסחתם
לפעילות אחרת. יתירה מכך, שלחתי באמצעות עורך דין מכתב אזהרה
לחברת ווילד-נטוראל שלא יעזו למכור את הפטנט שלהם תחת ההקשר
שאני גיליתי. ניגשתי לחברה מתחרה שלהם בשם "דומסטיק-סינטטיק"
והצעתי למנכ"ל מחלקת הפיתוח לקנות את המצאתי. הראיתי לו את
התחת החלק שלי ונשבעתי לו שהכל בזכות הכדורים.
הוא ביקש ארבעים כדורים לבדיקת מעבדה, אבל ידעתי שהוא הולך
לנסות אותם בעצמו. אחרי שלושה שבועות הזמין אותי למשרדו.  קרן
מאושר. "עובד, הא?", קרצתי לו. המנכ"ל פרץ בבכי מלא התרגשות
וחיבק אותי בחום.
"עשרים ושבעה מליון דולר תמורת העברת הפטנט לבעלותנו", אמר
בחשיבות והיה ברור לי שבהצעתו הייתה מחווה אישית על שגאלתי
אותו מהמבוכה לשמה אולי לא התקלח מעולם בפרהסיה.
רציתי להישמע איש העולם הגדול, ביזניס מן אמיתי, אז דרשתי בטון
נון שלאנטי סכום עגול: "שלושים מליון, פחות מזה אין על מה
לדבר".
לפי ארשת פניו, הבנתי שהצלחתי קצת לעצבן אותו, הוא הקשיח את
מבטו ובטון ספק לועג, ספק מאיים הציע: "נתפשר על עשרים וחמישה
מיליון?". מייד  הסכמתי, אחלא פשרה- מה אני מפגר, עוד קצת
התמקחות והוא היה יורד מכל העניין. לחצתי לו את היד ועל המקום
הוציא לי מקדמה סמלית על סך מיליון דולר שווה ערך בשקלים.
"לך תקנה לך נעליים חדשות", אמר.  דווקא אהבתי את נעלי הניו
באלאנס שלי, אבל בכל זאת הנהנתי בהסכמה מעושה ומאז מיותר לציין
שחיי השתנו.
לא סיפרתי לאף אחד על ההתעשרות המהירה. פתחתי בית קפה ונכנסתי
לעוד כמה השקעות בתחום הבידור והפנאי. יש לציין שכל העסקים שלי
מפסידים, אבל ממש מעט, כולם ביחד מפסידים בערך חמישים אלף דולר
לשנה. קטנטן עלי-זה בשביל העניין בחיים.
כולם חושבים שעושרי הרב כרוך באותם עסקים ואני זוכה לכבוד
וייקר. אפילו נבחרתי לאיש העסקים של השנה על ידי מקומון תל
אביבי נחשב. הפכתי לסלבריטי, כולם אוהבים אותי. אה, כן...כולם
חוץ מווילד-נטוראל. תבעתי אותם ולא הרפיתי עד שהחזירו לי כל
אגורה ששלמתי להם על הכדורים בתוספת הוצאות המשפט.
שיילמדו החארות האלה, לא למכור בלופים לאנשים.