אז לבשתי את החלוק שלך
כדי להריח את הבושם שנישאר
אולי פיסת אהבה קטנה שנותרה עליו
אבל כשאני יושבת פה, עטופה בו
אני מרגישה כי אני עטופה בגעגועים
בצורת חלוק
עם הריח שלך
ופיסת אהבה


ואת שם, יושבת על כיסא עם כרית של תקווה עליו
את בטח לא ישנה
כי את יושבת בחדר שקירותיו בצבע מחלה.


ובטח את רעבה כי את צריכה לאכול מרק בטעם דיכאון
בלי מלח או פילפל.


רק שתדעי שאני כאן,
עטופה בגעגועים
והשארתי לך בדרכי החוצה
פיסת אהבה.




ואני געגועים בצורת ילדה...