כיצד אוכל לתאר את מצבור פרחי הבר שערסלו שערותיה במשך השנים?
זיכרני
וכל קולה היה כנופח שמלותיה
מתפרש באווריות מתקתקה.
לא היה קץ לשערותיה באותו הלילה
עלי כותרתה התפרפרו מטה.

זיכרני
כל צעד שצעדו רגליה נדמה היה לה
שהיא צועדת על שברי זכוכית
ונטייה הייתה להם, לפרחי הבר הללו,
להכביד על ראשה עד שנעשתה מנומנת
ובכלל הכל נדמה היה לה כמתוך שכרון חושים.

פליאה לא חשתי כשהיא עטה על המעקה ההוא
נאחזת בו בידים ענודות ענגות
הניפה את מקלעת שערותיה אל מעבר לו
ונמשכה, האומללה, מטה אולי
אז כבר חשה חרטה.

הבטתי עליה באהבה
כשאבדה עצמה.
עיניה נפקחו באימה כאשר קצות אצבעותיה
לטפו את קרום המים.
הקור העיר אותה מתנומה.
הנחל ינק אותה וירק
את הפרחים מגואלים במים.

מוסר השכל:
ילדות קטנות אל להן להשתעשע במקלעות שערותיהן
מעל לנחלים מפכפכים.
ילדות קטנות אל להן לשזור זרים.