אביב וסתיו / בת |
בורקות עינייך בת,
כסופות בלב עצום
כארמון פנינים קסום.
עת דודייך נתת
מסב מבטי אט
אל ליבך שרטט
כאיזמרגד בלב הרים
שבאש געגוע בוערים.
עת דודייך נתת
אוחז בידך בת,
נשרף עימך בבעירה
ואת פושטת
משנה צורה.
עת דודייך בת
דבש וחלב את
צועדים יחדיו למקור
ולבנו נמלא אור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|