הזמן הוא המרפא היחידי למה שהלב לא יכול לשכוח ...
הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה שכתבתי פה ...
ולמרות שהכל נראה כה ברור
והזמן הוא התרופה הטובה ביותר ...
הרי שהזמן שעבר לא היטיב
הזמן שעבר רק הרטיב
את עיניי היבשות שהתמלאו בדמעות ...
את פני הצנומות שהתמלאו בנהרות
והלב נותר שואל את אותה השאלה
מדוע אתה עדיין זוכר? הכל רק עבר...
ואותה דומייה שמהדהדת בראש
-השקט שלפני הסערה...-
וחושב ומנסה לשכוח את התקופה
שעליי הביאה את מר גורלה ...
ואני חושב וחושב ובמוחי אין עוז תשובה ...
ורק הלב תוהה מה עם אותה האהבה...
והזמן שבעולם את הכאב לא מעביר
והכוח שהלב סוחב וכמה רע הוא גורלי
ואם אותה תקופת עבר תחזור או תישכח ...
ואני:
אני רוצה שאותה התקופה תיעלם מזיכרוני
רוצה את העבר למחוק מחיי
רוצה את העתיד לתכנן טוב יותר
לומד מטעויות מנסה לשפר...
ואת אהובה אחת ויחידה
נסי עוד רגע ... להבין את גורלה...
את אותה גורלה של אהבה עצובה
את גורלה של אותה אהבה שנעלמה ...