עַל הַמַּשְׁקוֹפִים בַּבָּתִּים הַיְּשָׁנִים הַהֵם
בִּשְׁכוּנָה שֶׁפַּעַם הָיְתָה יְהוּדִית
אֶפְשָׁר עוֹד לִרְאוֹת סִימָנִים
שֶׁל מְזוּזוֹת.
הַבָּש-ָר הַחַי שֶׁל הַמַּשְׁקוֹף
נִשְׁאַר פָּצוּעַ,
מְדַמֵּם,
זוֹעֵק,
כְּמוֹ פֶּה פָּעוּר
כְּשֶׁנִּפְתַּחַת הַדֶּלֶת
וּמִישֶׁהִי פְּרוּעַת ש-ֵעָר
וְחַסְרַת שִׁנַּיִם
שׁוֹאֶלֶת אוֹתָנוּ בְּפוֹלָנִית מְשֻׁנָּה
אַתֶּם רוֹצִים לִקְנוֹת?
וַאֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לוֹמַר לָהּ
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת זִכָּרוֹן
וְאֶת הַכְּאֵב
גַּם כָּךְ,
אֲנַחְנוּ מְקַבְּלִים
בְּחִנָּם.