קולך מהדהד במרחב, מתנפץ על דפנות ליבי, מעורר זיכרונות
עמוקים, שניסיתי לשכוח.
מארג הזמן והמרחב כאילו סבוך במילותייך, שלא מצליחות להשתחרר
מן רגעי המחר.
כאן במקום ובזמן אחר, פעמון ליבי עדיין מממש את קיומך ומזכיר
לי את נשימותייך על אוזניי.
לא קל לברוח מכוח כבידת אהבתך אליי, מרגיש כאילו מתריס על
חוקים אוניברסאליים, וכל פעם מחדש נופל שוב להוויה מוזרה.
מי שאמר ששני קווים מקבילים לא נפגשים, טעה.
במין השלמה מדהימה אנו מבטלים האחד את השנייה, אולי פה טמון
סוד אהבתנו, אופק אירועים אשר מכתיב את תפיסותינו, חושינו
וקיומנו.
רק תבטיחי לי דבר אחד, שתיתני לאור אהבתך לחלוף על פניי, ולא
לסטות בעוברך ליידי ממשקל אהבתי אלייך.
אולי זה אמור להיות כך, שהמרחב כל כך עקום שלא משנה לאן אני
מסתכל, אני רואה,
אותך! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.