אפרת ארז / עקידה |
עד שלא יישאר ממנו
אלא עפר ואפר
וזכרון
שלעולם לא יחיה.
ושיר, הוא כמו תינוק, נולד
במכאוב ובעמל
ובשמחה שאין כמוה.
לקחת שיר
ורחוק מעיני בני אדם, על הר המוריה,
לשרוף אותו
מהר
מבלי להביט אל אישוני המילים
מבלי לגעת באותיות
מבלי למות איתו.
לקחת בן ובמצוות האל
לשחוט אותו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|