העיניים שלך קצת רעדו, והשפתיים שלי נצבעו
בלבן וכל הרקע המוכר הזה, שהיינו יושבים בתוכו
שעות על שעות
נראה פתאום לקוח מתוך איזה סרט הוליוודי שנבחרנו לככב בו.
ויכתבו עלינו בעיתונים ביקורות מצוינות, והכימיה בינינו
וכל מגע מרטיט את העולם כולו, והלב -
מפסיק לפעום
ויש הרבה שקט, והרבה רעש, וקצת אני ואתה.

אתה מוציא גפרור ומצית שוב את הרגש שלי
באדום
ואני בורחת, ומביאה איתי גיטרה
פורטת בעדינות על מיתרי לבך, אבל קצת שכחתי איך ניגנתי, אז.
פתאום כל העולם מנגן, אז אתה מעדיף שנהיה
בשקט, אפילו שגם מתוך שינה אתה לא יודע לשתוק
וכל נשימה שלך מעירה אותי מהסיוט הזה -
שאולי כבר עזבת אותי.

אחר כך מגיע הסוף, ואנחנו מתחבקים, ובהוליווד אומרים שזה היה
סרט גאוני
כי בעצם היינו ביחד כל הזמן, ואלו סתם מילים
שגורמים לנו להחליט שנפרדנו, או כעסנו, או אהבנו.
והידיים מחזיקות, והכל קופא
חוץ מהלב שלך שחימם אותי, ביום הכי קר של הקיץ הזה.