"מה עושים?", שאלתי את
הרופא בקול מודאג,
והוא הביט בי כמו אינו יודע.
"איני יודע", ניסה למלמל
תחת שפמו המלומד.
אחרי שנים של לימודים,
הוא פתאום הבין שהעולם הזה אינו מדויק
כפי שרצה לתאר -
לא כל משבר ניתן למנוע; לא
כל שבר ניתן לצפות; לא כל
כאב
ניתן לרפא במרשם של תרופות.
"מה עושים עם הכאב הזה
בבטן, עם
תחושת האבדון?",
הקשיתי עוד.
והוא נראה אבוד ממש כמוני.
"אין מי שיודע", ניסה לשכנע את
עצמו המשכיל.
אחרי שנים של מאבקים,
הוא פתאום ויתר
על מלאכת גאולת העולם
מייסוריו -
המשברים שניסה לרכך בדמו; השברים
שניסה לאחות במלותיו; הכאב
שניסה, אך
לשווא.
"מה עושים?",
הוא שאל אותי לפתע,
והביט בי כאילו לי התשובות.
"מי יודע?", עניתי בדרכי
החוצה אל
עולם של שאלות. |
