הצלצול קטע את מחשבותיה של תמר, מקצה הכיתה נשמעה צעקה "תמר את
באה?" הייתה זו נעמי שרצתה לספר לה אתמול... את מותניה חיבקו
הידיים הנעימות והחמימות של אמיר ושפתיו נשקו לה "מזל טוב
מתוקה שלי" אמר ובידיו שרשרת יפה, קטנה ועדינה עם לב, תמר
הסתכלה על אמיר בעיניים מבולבלות ויצאה מהכיתה בריצה לכיוון
חדר מורים וקראה "יובל" המורה הסתובב "כן?" ופנה אליה, תמר
שהייתה מבולבלת שאלה "נוכל לדבר?" הם נכנסו למעבדה הסמוכה, הוא
התחיל לנשק לה את הצוואר, היא ביקשה שיפסיק, הוא הפסיק ואמר לה
"מזל טוב" ובידו אחז בכרטיס ברכה ואמר "כל המילים שאומר לך וכל
מה שהאחל לך, בחיים לא תביני כמה אני אוהב אותך".
תמר חיבקה אותו, והוא חייך.

יובל היה המורה לאומנות של תמר, הוא היה דלוק על תמר, הוא היה
צעיר, גבוה, נאה, וחכם, הוא היה מאד מצחיק, ולכן כולם אהבו
אותו.
תמר לא ידעה מה היא מרגישה כלפיי יובל, היא יצאה עם אמיר
שנתיים, היא אהבה את אמיר... כך היא בכל אופן חשבה...
יובל היה מקפיץ את תמר הביתה בשעות שהם סיימו ביחד, ואפילו לקח
אותה כמה פעמים לסרט...
פעם אחת יובל לקח את תמר לביתו ושם היא איבדה את בתוליה.
תמר לא רצתה! היא לא אמרה כן, אבל לא אמרה לא! הוא החזיר אותה
לביתה היא עלתה במדרגות המומה, ורצה להתקלח, ושטפה את עצמה מכל
הגועל שחשה.
תמר לא מזמן חגגה את יום הולדת ה-14 שלה... היא לא ידעה הרבה
על המין...

למחרת אחרי השיעור יובל פנה לתמר וביקש לדבר איתה בדחיפות,
לאחר שכל התלמידים יצאו יובל התחיל לנשק את תמר, ולפתוח לה את
החולצה המכופתרת  שהייתה תלבושת בית ספרית, תמר בכתה, וצעקה
"לא רוצה, עזוב אותי, לא רוצה" יובל אחז בה בחוזקה ודחף אותה
על השולחן הוא קרע לה את המכנס תוך כדי הצעקות נכנסו לכיתה כמה
תלמידים שהיו בסביבה הם הדפו את המורה ורצו לקרוא לעזרה...
את תמר לקחו למוסד לנפגעות תקיפה מינית, והוגשה תלונה על אונס
קטינה נגד יובל, יובל קיבל 5 שנות מאסר בלבד.
יובל הרס לתמר את החיים וקיבל רק 5 שנים...

תמר כבר לא הייתה אותה תמר, היא לא דברה, ולא אכלה, ולא צחקה
רק ישבה ושתקה, ישבה ובהתה בקיר.
אמיר ניסה לעזור לתמר להשתקם אבל לא הצליח, אמיר היה שמיניסט,
ותמר ואמיר נפרדו אחרי חודשיים.