|
בעת זריחה הגיעו אדוות אל מנוחה
אהבתי כנהר געשה
ושקטה
כמו רכב שעצר בתוך תאונה
לא הצלחתי ללכת ממך
גררתי זיכרונות של תשוקה
אל מגרש האהבות המתות
אחר כך הים פרס שמיכתו
השמים מזגו לי משקה רענן
צללתי אל החול הנואש
ודליתי משם את דמותך
דמעות שחנקתי כואבת ממך
הלכו והפכו
כתמי צבע כחולים
על בדים לבנים
התחילה תקופה חדשה |
|
|
ברוכבי על הסוס
שאלתי את עצמי
"איך לעזאזל אני
מגיע
לסוקולוב?".
"קח פה ימינה"
העיר הסוס.
"אתה סוס! אתה
לא מדבר!"
עניתי.
"גם אני הייתי
מופתע כשדיברת,
בהמה".
טיפש. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.