ירידות ועליות וירידות
באחרונה, בעיקר ירידות.
והבעתה שבתוכי, המחלה הקטנה
ממהרת להשתלח בנוף.
איננה חבויה בצללים במחשכי העמוקים.
אלא באור הלבן מדי. כמו לטבוע בחלב.
לא יכולה לראות דבר
במרחק שני צעדים לכל כיון
מאבדת את היכולת לזוז
באובך הצח עד מחנק שלי
המר עד בחילה ומתוק עד כאב
צעצוע מקולקל שנסדק
אף מהנגיעה הקלה ביותר
ליטוף הל הראש נשיקה על המצח
אני נשחקת, נטחנת עד דק.
והמקצב חסר, לא סדיר.
כמו גומחות בדרך סלולה לא סלולה
שאינני רואה ואף לו ראיתי, נופלת אני ברצון.
מחליטה מחדש מחליטה על שפיות ועל שקט עצמי.
כתמיד, לא יודעת לקייפ.
עם הזמן זה מרגיש.
טובעת באפור פסיכודאלי.