יום גשם
בליל חשיכה
מגיח מן המסע.
רובע בניינים ניצב,
התיק תלוי על השכם.
מחר יסע לעיר הגדולה.
ביום שמש צעירה
הלב יכתוב שירה.

יום גשם
בחדר המדרגות הקטן
הלב נעצב מכאב,
הגשם אינו יודע שמו
דמעותיו יורדות יחדיו,
זולגות במורד המעקה
נוף סוער ומדכא.

יום אביב
חיוך נמרח על שפתיים
גשר שטוף שמש,
חצי שעה תהפוך שעתיים
הגשר יהפוך למישור
ממבט מעוף הציפור
שתי מילים שהם שיר מזמור.

יום אביב
הלך פוסע לבדו
רק הצל מלווה אותו לאי שם
היעד אינו ברור,
נושא את צערה וצערו.
כאבן ריחיים שותקת
את כתפיו שוחקת.

כבר אין כניסה
אל תוך ים הזמן
הנושא גליו אך קדימה.
ביקש אך לא נענה
לחזור לאותו היום
לפני שנה.



14-4-05