אז ככה החיים שלי ייראו מהיום והלאה?
כן?
ללמוד, לחזור הביתה, להכין שיעורים, ללכת לחוג אולי, לאכול
ארוחת ערב, להתקלח, ללכת לישון... ושוב, לקום, לאכול, לצחצח
שיניים, לשים את התיק, ללכת לבית ספר, ללמוד, לחזור הביתה,
לאכול, לעשות שיעורים, להעביר זמן, ללכת לישון...
זה מדכא.
אני שונאת את השגרה. אולי אפילו יותר ממה שאני שונאת משמעת.
שונאת להרגיש כאילו אני קמה לכלום, והולכת לישון בשביל שום
דבר.
אני שונאת את החגים הגדולים. אני שונאת את ההצגה של המשפחה...
אני שונאת את השיגרה.

מה עשיתי היום?... מה עשיתי היום שבאמת השפיע?

הרצה מהירה אחורה...

קמתי, בשמונה (כי אני לא מכירה את מילה "חופש" כנראה).
התלבשתי, במה זה עזר לאנושות?
טוב, הכנתי קצת שיעורים במתמטיקה. לוגריתמים, וגיאומטריה. במה
זה הולך לעזור לי מתישהו? אני הרי שונאת מתמטיקה.
אכלתי,
עזרתי לאמא שלי קצת,
עשיתי כלום מול הטלוויזיה,
עוד קצת שיעורים במתמטיקה,
עוד קצת כלום מול הטלוויזיה...
אני שונאת את השיגרה.

לא השפעתי בכלום היום. היום יום מבוזבז.
לא גרמתי לאף אחד לחייך היום (אולי חוץ מלאמא שלי),
לא קיבלתי שום החלטות חשובות,
לא שיניתי גורלות של אף אחד היום,
לא נגרם לי שום אושר מיוחד,
לא גרמתי למישהו אושר מיוחד,
לא השפעתי על בחירות של מישהו,
לא שיניתי דרך מחשבה של אף אחד.

מה את/ה עשית היום?