פתחתי את הדלת ולא האמנתי, השליח של הפיצה היה ליאונרדו דה
קפריו, באמת. שאלתי אותו מה הוא עושה פה, והוא אמר שהוא מתאמן
לתפקיד חדש, שליח של פיצה. אז שאלתי אותו, מה פתאום בישראל
והוא אמר, שהשליח הוא יהודי.
אמרתי לו "וואלה ליאו", שמעתי שככה הוא אוהב שקוראים לו, "אף
אחד לא יאמין לי". כנראה שמצאתי חן בעיניו והוא חייך. רציתי
לתת לו טיפ אבל הוא לא הסכים, אז שאלתי אותו אם הוא רוצה אולי
להיכנס ולטעום מעוגת השמרים של אימא שלי, אז הוא אמר שכן, כי
הוא דווקא רעב. פרסתי לו חתיכה עבה מהעוגה ומזגתי לו מיץ
ענבים, העוגות של אימא שלי יכולות להיות יבשות לפעמים.
ליאונרדו די קפריו ישב במטבח שלי, אכל מעוגת השמרים של אימא
שלי ופיזר פירורים על השולחן, לא היה אכפת לי. אני עמדתי,
נשענת על הכיור, שמתי לב שאני לבושה בחלוק האמבטיה המרופט שלי,
חשבתי, אני צריכה להתלבש יותר יפה כשאני מזמינה פיצה.
אחר כך אכלנו גם מהפיצה, הוא אכל שני משולשים ואני רק אחד, ככה
דיברנו. שאלתי אותו כל מיני שאלות על הוליווד והוא שאל אותי על
ישראל, היה מגניב. שאלתי אותו אם הוא לא צריך לחזור לעבודה, אז
הוא אמר שלא ממש ובינינו, הרי הוא יכול לקנות את הפיצריה.
צודק. בכל אופן, היה מאד נחמד עם ליאונרדו. הוא צחק מהדברים
שאמרתי, חייך, דיבר עם הידיים, שיחק לעצמו עם השיער, בחיי שהוא
ניסה להתחיל איתי. אחרי כמה זמן אמרתי לו, "טוב, אם אתה לא
צריך ללכת, אז אני צריכה". לא רציתי להיות חצופה, אחרי הכל, זה
ליאונרדו די קפריו, אבל באמת הייתי צריכה ללכת. ואז ליאונרדו
שאל אותי אם הוא יכול להתקשר אלי. אמרתי "תשמע, לא נעים לי,
אני מצטערת, אבל אני כבר יוצאת עם מישהו וזה די רציני".
ליאונרדו הלך.
הטלפון צלצל, זה היה טום ק. את טום ק. הכרתי בשנה שעברה כשהוא
התאמן לתפקיד המתדלק הישראלי, שהפך לשומר הראש של נשיא ארה"ב,
מאז אנחנו ביחד. המרחק קצת מקשה, אבל ברגע שהוא יקבל גט מאשתו,
עמוד החשמל, קידמן, אנחנו מתחתנים. |