אני רוצה לחזור לעבר, רוצה פשוט למצוא מישהו לדבר איתו, ממש
כמו פעם, מישהו שיבוא, יתקשר וישאל אם אני בסדר ואם אני חייה
בכלל...
בנתיים אני תקועה פה בחדר שפעם היה לגמרי שלי, פעם הוא היה לבן
עם המון מדבקות וציורים שדבוקים על הקירות.
היום הוא חצי תכלת עם ציור של ים, כמעט מושלם, רק כמעט, בחצי
השני הוא סתם לבן מתקלף עם כורי עכביש בצדדים.
ובאמצע החדר אני שוכבת לי על מיטה ענקית שאפילו היא כבר לא ממש
שלי ומחכה שמישהו יחפש אותי,יתקשר, יבוא-ידאג!!
מחפשת סתם מישהו שיהיה לו אכפת, עד אז אני חושבת, נזכרת שפעם
כשהייתי קטנה עשיתי משהו ואמא נורא כעסה ובכיתי, כל כך בכיתי
וצעקתי כדי שהיא תשמע.
קיוויתי שאולי היא תשמע ותבוא לבקש סליחה ותגיד שאני לא אבכה
ושהיא לא התכוונה, ואתם יודעים מה? היא כן באה, אבל לא כדי
להתנצל ולבקש סליחה אלא כדי להגיד לי שאני ארגע ואפסיק להתנהג
כמו תינוקת קטנה, מאז אני לא בוכה יותר, לפחות מנסה...
אני רוצה לחזור לעבר, לתקן אותו ולמצוא מישהו שיהיה לו אכפת.