יומנו של מובטל - פרק ד
או ראיון העבודה

ראיון העבודה, מושג די מפחיד כשחושבים עליו.
כמו בלינד דייט בעצם , אתה מתלבש יפה , מנסה לעשות את הרושם
הכי טוב ,ובסוף מקוה שאהבו אותך ויצא לך מזה משהו.

השיטה שלי היא להיות נטורלי , בקונטרול,אני רואה לפעמים אנשים
שמגיעים לראיונות עבודה והם מאד לחוצים,מקרינים פחד .
בטח חושבים להם :"האדם הזה שנכנס לפני ,הוא בטח יקבל את
המשרה,לי אין סיכוי".
אני מאמין שהכל עניין של הסתברות , כמו שמתחילים עם בחורות,
ככל שתתחיל עם יותר תגדיל את הסיכוי שלך להצלחה.רק בעיה קטנה ,
אפשר לצאת עם שתי בחורות במקביל , אבל די קשה לעבוד בשתי
עבודות , העולם לא פייר הא...

קודם לפני ראיון העבודה ישנו קטע של קורות החיים , עכשיו יש
איזה חמישים שיטות לכתוב אותם,אחד אומר לשים פרטים אישיים
בהתחלה ,אחר אומר לא בסוף .
עכשיו לגבי ניסיון והשכלה יש כאלה שאומרים שצריך לשים הכל ,
אבל זה די דבילי כי הרוב לא רלוונטי.לדוגמה למי אכפת אם אני
בוגר הפקולטה לפילוסופיה אם אני הולך להיות מתכנת , מה אני
אמציא דיון טאוטולוגי בשאלה אם ללחוץ אנטר ?
אבל אם אני לא אהיה בוגר תואר ראשון , לא אקבל עבודה נחשקת.
כי אני לא משכיל מספיק...די מעצבן האמת.
נסיון - נקודה כאובה (לרובנו אין) ואז מתחילים להגיד :"כן
עבדתי אצל זה ואצל אלה .." כשבעצם אין לזה שום קשר קלוש לעבודה
שאליה הופניתי.

עכשיו פונים אליך מהחברה אחרי שקיבלת את קורות החיים,
ואתה מנסה לברר היכן לעזאזל הם נמצאים ,היו כמה חברות שנתנו לי
הוראות כל כך מבלבלות איך להגיע אליהם שהתיאשתי באמצע.
בעצם אני זוכר חברה אחת שישבה נדמה לי בסביון , ההוראות שלהם
נשמעו כך :"תגיע לכוון קרית אונו , צומת שלישי אחרי העצור
שמאלה , תפנה לרחוב תבור , בית עם דלת אדומה קומה שלישית" ,
כבר נשמע לא מבטיח במיוחד , דירה פרטית , חברה קטנה ,בטח אין
להם הרבה כסף.עכשיו תבינו אני נוסע עם קטנוע ומנסה לעקוב אחרי
ההוראות , כמובן שהתבלבלתי לך תעקוב אחרי הסימונים כשאתה
במהירות של 50 קמ"ש וכל הזמן עוקפות אותך מכוניות.אמרתי לעצמי
, חבל על המאמץ חביבי תעשה יו טרן..

נניח שהגעתי לחברה , הדבר הראשון שאני פוגש הוא איזה מזכירה
מפחידה,שמגישה לי טופס של מילוי פרטים .רק הגעתי תנו להתאפס ,
לא ישר בום תמלא פרטים , דחיל רבק תנו להתאפס,להחליף דחקות עם
המזכירה להתעדכן ברכילות החברתית.
יושב , גומר למלא פרטים , מחזיר את הטופס למזכירה.
היא מסתכלת :" אוקי ,שב , אני אקרא לך כשיגיע תורך" , עכשיו אם
יש לך מזל , אתה יושב לבד אבל אז כל מי שעובר מסתכל עליך ומודד
אותך.אם אין לך מזל ואתה עם עוד אנשים אתה מרגיש כמו בתור
לקופת חולים כשכואב לך אבל אתה לא יודע מה הדוקטור ימצא לך.

הגיע תורך ונכנסת לראיון,אתה נכנס ומעיף מבט מהיר בחדר , בדר"כ
אתה מתראיין אצל מנהל או מנהלת , החדר מאופין בשולחן מנהלים ,
מסודר או מבולגן לפי אופי המראין , וסמל הסטטוס המנהלי הטיפוסי
, כורסת מנהלים (מתכוונת בד"כ כשבזמן הראיון יוכל המנהלת לכוון
את גובה הכורסא , דבר שמוציא אותי מדעתי)
אני ניגש לוחץ יד אומר :"שלום , בוקר טוב או צהרים טובים" (לפי
השעה) וזה הרגע הקריטי , אם האדם שמולך מחייך או מביע
ידידות,לא משנה מה שתאמר לא משנה מה ההשכלה שלך או הכישורים
שלך , עשית רושם טוב וזהו.אם הוא נראה זועף , רוב הסיכויים הם
שלא תקבל את המשרה.
עכשיו עוברים על קורות החיים , רוטינה פורמלית.. די משעממת .
ומגיעים לקטע שאני אוהב לקרוא לו : " מבחן האישיות המהיר "
אומרים לך משהו כזה :"תגדיר את התכונות הטובות והרעות שלך "
אתה מתחיל לחשוב : " אם אני אגיד שאני מעצבן , אז יחשבו שאני
לא מתאים , אז הולכים על פרפקציוניסט שהיא תכונה חיובית אבל די
מפריעה .."אה ודי מומלץ להגיד שאתה עובד טוב בצוות, אוהבים את
זה , זה קונה את כולם.
עכשיו אני נשבע לכם שזה קרה לי פעם , התראיינתי אצל מישהי ואני
מרגיש שהיא גולשת לשאלות על החיים הפרטיים שלי , כמו איפה
למדתי , מה עשיתי בצבא , וקולט ששפת הגוף שלה מאד חיובית
אלי.אני חושב לעצמי , עבודה לא תצא לי מכאן אבל אולי סרט בערב
כן, לא מומלץ , מה אני אשכב עם הבוסית שלי ?

הראיון מסתיים , אתה קם לוחץ את היד , והולך.
ועכשיו האנלוגיה לדייט נעשת מובהקת , אומרים לך :"נהיה בקשר "
אתה מתחיל להרגיש כמו  הבחורות שמחכות לטלפון , יושב שעות ואמר
לעצמך , להתקשר , לא שהם יתקשרו אלי ראשונים.
אוף , מצב מעצבן  , ליבי אתכן בחורות,לא הייתי רוצה להיות במצב
הזה...