New Stage - Go To Main Page

יאיר לי
/
אקדח

"הפתיע אותי לעמוד אל מול קנה של אקדח.
  התחלתי פתאום להתגעגע לאקדח החצי אוטומטי KF-800 ששכן לו
עכשיו במגרה בטוחה בארון הבגדים הישן שבחדרי, לא מודע לסכנה
שבה נמצא בעליו החוקיים.
  זעה החלה להחליק על פני. לא העזתי להזיז את היד בשביל למחות
אותה. האקדח לא נראה כמו אחד שיהסס לפלוט כדור. נשימות כבדות
החלו לצאת מפי.
  ניסתי להסיט את מחשבתי לכיוונים אחרים, הכול מחוץ לקנה
האקדח שמולי. אקדח B-5 עם כדורים של 5 מילימטר כל אחד, 7
כדורים למחסנית. ניסתי להיזכר איפה ראיתי אחד כזה בפעם
האחרונה, ואז נזכרתי שאני אמור שלא לחשוב על הלוע הפעור
שמולי.
  שריר קטן החל לפעום בעצבנות בצווארי, מותאם לזרמי החום שעלו
בגופי. זה לא שפחדתי שיקרה לי משהו, אבל הייתה לי הרגשה שהגוף
שלי פחד.
  הישרתי מבטי לעיני האדם שמולי, ומצאתי שם מבט מלא חמלה,
שהפתיע אותי. הייתה לי הרגשה די ברורה שאני לא הולך לצאת
מהאירוע הזה בחיים עד לאותו אגע. האקדח, לעומת זאת, לא רעד.
  ניסתי להגיד לעצמי שהכול חלום רע, למרות שלא העזתי לצבוט את
עצמי כדי לבדוק. הכול נראה לי ממשי מדי.
  שריר קטן שזז בידו תפס את מבטי, ולפתע הבנתי שהוא מתכוון
לירות. ניסתי להתחמק, אבל ההדק כבר נלחץ.
  עיני עקבו אחרי תנועתו של הכדור הנפלט מתוך הלוע, משסף את
האוויר. הזמן האט בשבילי, אך לא יכולתי לזוז. ראיתי את הכדור
פוגע במצחי, והרגשתי אותו הכדור חודר לראשי.
  ואז הפסקתי להרגיש.
  צפיתי ברוצח המתרחק מבעד לעיניים מתות. לא יכולתי לעשות עם
זה כלום.
  כל ישותי התפוגגה באותו רגע.."





"..פתחתי את עיני הרוח שלי. עמדתי בקצהו של מסדרון ארוך ולבן,
מואר במנורות עגולות שפיזרו אור משונה, אלוהי בצורה מסוימת. על
הקירות שמלפני היו תלויות עשרות תמונות ריקות, ובקצה, רחוקה
מעבר לכל דמיון, הייתה דלת. מסיבה לא ידועה הרגשתי שעלי להגיע
לדלת ההיא, והתחלתי לצעוד קדימה.
  בעודי צועד קדימה שמתי לב שבתוך התמונות שלידן צעדתי
הצטיירו תמונות, ובכל צעד, בדיוק כמו בסרטים, נצבעה התמונה
יותר ויותר, עד שנעלמה בערפל. כשהסתכלתי על אחת התמונות, שמתי
לב שבתוך הציור מופיעה התמונה, מצטיירת. ניסיתי לעצור במקום
כדי לברר מה קרה שם, אבל וויתרתי. הדלת משכה אותי ויותר מדי
דברים מוזרים קרו כבר ככה.
  לאחר כמה דקות של הליכה שמתי לב שהמסדרון מתכווץ, כאילו
שישות בלתי נראית הבינה שעליו לקטון. ביחד עם התקף הפחד שתקף
אותי שמחתי, כי הבנתי שהיציאה מהמסדרון החד סטרי קרובה. לבסוף
עמדתי אל מול דלת לבנה ענקית, שעליה הייתה חרותה המילה 'פתח'.
פתחתי."

מתוך רשומותיו של הדוקטור.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 23/4/05 14:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יאיר לי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה