ולעיתים שלא יכולנו לעמוד בשתיקות שלנו
חזרנו להיות ילדים
היינו מביטים בחלון
ומבקשים לעוף רחוק
עד ששוב היינו צריכים לצעוק
אספנו את הבגדים
אל תוך קופסאות קטנות
את לא נגעת
אני לא שיקרתי
זה תמיד נמצא במקום אחר
ואנחנו לא יכולנו
לקחת הכל
רוצים לחזור להיות ילדים
בלי להישאר לראות
איך זה משתנה בבוקר
אני משאיר את הדלת פתוחה ויוצא
רואה את פנייך מביטות בי מאחור
אם היינו ילדים
בטח היינו צוחקים בקול
את מורידה את הוילונות
אחר כך יש זכוכית שנשברת
אני לא יודע מתי מגיע הרגע שלי
להרגיש את הגוף משתחרר ממגבלותיו
זוכר איך רצינו לעוף מהחלון שהיינו ילדים
ובלילה החלומות, נראו לנו תמיד דומים
לא הצלחנו להימלט מהמחשבה
שהמציאות היא רק סרט אחד
ואנחנו יכולים לעזוב מתי שנרצה
ועכשיו את בוכה
מנסה לנקות את הכתם מהשמלה
ואני מביט ברחוב, איך ילדים מלווים את עצמם
חזרה אל הבתים
זוכר איך פעם היינו נשארים כל הלילה
היינו שותים, כדי לא להרגיש את ההבדלים
אם אחזור עכשיו
שוב נהיה כמו ילדים
מבט מבויש, ידיים שמחפשות את הבורות
לו ידענו את המשך התסריט
את מספרת לי על חלומות גדולים
שנמצאים מחוץ לעיר
ואני נכנע לכעס, שלא ידעתי להחביא
כן, אם היינו ילדים
היינו עפים מהחלון
מוותרים על כל ההגנות
מביטים על עצמנו
אולי היינו צוחקים
ואת לא שואלת שום דבר
אני מפנה לך את הגב והולך
אם היינו ילדים
היינו כבר משאירים את החלון פתוח
ומביטים
איך אנשים הולכים ונעלמים במהירות
אולי אז לא היינו צריכים לברוח מעצמנו
פשוט, לא היינו מוצאים אותנו