אני חורט את גורלי
בעיניי, בלבבי במוחי - בעצמי,
ואינני ממתין שייקרה בדרכי
אלא, שמייצרו עבורי,
עם ברק הערגה, בלי חת,
נושאו כמו שלל שנמצא,
כותבו בקורות חיי
וחותם במעשיי.
נושא גורל יומי
כגביע מלא בשירים,
רובם שמחים,
מיעוטם עצובים,
עד אגיע אל גבולי ברון
עם החרוז האחרון.
11/04/05 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.