היו לילות, אני אותם זוכר-
כל חיי אשא עמי זכרון ממשעולי הצ'ט
שם, בין הכללי לפרטי, בפרטי פרוטרוט
סיפרנו על עגלות חיינו העמוסות,
ואני אמרתי: "שמעי אלי קטנטונת,
שבה התאהבתי על הנט -
אני בניתי בית ליום עוזבך...
ובו לא תדעי עוד צער בלבך.
לכי, אמרי לו, לבעלך - שיעזבך
שאת זמנו אתך כבר מיצה.
עירכי לו, אהובה, מסיבת פרידה
בזו השבת - עבור שנים יפות.
יכולה את, יקרה, להרשות
לעצמך להיות עמו נדיבה.
ואנו את אהבתנו, בינתיים, נחשלה
עד אחזור ארצה חזרה
ואז, יפה שלי, אמצאך גאה וחופשייה
על סף ביתנו בין ערביים.
לבך יפרוק מועקות העבר בינתיים
ויתמלא בערגה בזיכרונותינו הטריים.
מבטיח לך אהובה עוד הרבה ימים
והרבה יותר לילות
של תשוקות צרופות.
נשוטט לנו בין שבילי האהבה
אך בלי העגלה העמוסה
רק בקשה לי אהובה -
המתיני לי עד אחזור, בבקשה,
וגם שם, ממרחקים, ישנם הערוצים
בהם נוכל לזכור ולהזכיר שאנו אוהבים.
9/02/01 © |
