לא משנה כמה תשקרי לעצמך, את שונה,
את לא כמוהם.
פעם היית אחת מהם ובחרת לצאת, את לא שם יותר ואין דמיון.
גם אם תצחקי מהבדיחות שלהם, ותלכי למסיבות שלהם,
את לא כמוהם.
את גם לא רוצה להיות, מסתכלת עליהם ברחמים מהצד,
נזכרת בעבר הלא רחוק בצער ושמחה שאת לא שם.
את חיה לפי האמונות שלך, הרצונות שלך, חיה עם הבחירות שלך,
וההחלטות שלך ושלמה.
גם אם לא תמיד את טובה בלהיות עצמך,
אז מה?, הם תמיד מצטיינים בעצמם?
את לא צריכה להצטדק, להתנצל, להתקפל,
את שונה.
לא משנה כמה לא נוח במקום הזה,
את לא תתאימי יותר, ואת צריכה לשמוח כי יש תבניות שעדיף
שישארו ריקות.
את הכאב של הבדידות, המתיקי בסוכריית הצדק והאמת,
כי הם פוחדים ממך, מהשוני שלך, מכל הדברים
שאת מחייבת לחושב עליהם. הם פוחדים כי פעם
היית כמוהם, והשתנית. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.