היו ימים,
בהם יכולתי להושיט לך אצבע לנגיעה קלה,
או את כל כף ידי ללטיפה,
משם הייתי עובר בחופשיות מרובה
אל מלאכת הנשיקות הבלתי-נגמרות...
והאקט המיני היה היה רק הדובדבן שבקצפת
בסוף הדרך אל הלאות הנעימה שאחרי...
שרגע לפני צניחתנו אליה,
הייתי לוחש לך: "לילה טוב, אהובתי".
היו ימים,
שאני מושיט אצבע לנגיעה,
כף יד ללטיפה, ערגה למגע
אך אין תגובה!
את פשוט לא כאן, במיטתי!
את אינך והמיטה נראיית כל-כך ריקה,
רק חור עגול הנפער בחלל והחדר ריק,
העולם ריקני ללא לחש-רחש,
רק שתיקה דוהרת... מעיקה... מבהילה...
בהיעדר קולך, נשימתך ועצם יישותך.
ואתמול,
הושטתי אצבעי,
שלחתי כף ידי
ושוב היית לידי...
19/04/05 © |
