זה היום האחרון שאסתכל לי בחלון ואראה אותך עומד,
מחכה לי באותו מקום.
זה היום האחרון שתספר לי על חלום,
תספר כמה יפה היה לישון.
היום האחרון שאראה את פניך המחייכות,
לעולם עוד לא אראה את עיניך השמחות,
זה היום האחרון שאשיר את הפזמון,
של השיר שלנו, שאתה כל כך אוהב
זה הלילה הראשון שהרגיש את הכאב.

ארגיש את הכאב המתנגן בתוך הלב,
יושב ולא הולך,
זהו אותו כאב.
ארגיש את הדממה,
את השקט ללא שימחה,
ארגיש מאוד רע,
זה איום ונורא.

זה איום ונורא,
שהגיעה אכזבה,
שעל הכל נוותר כך סתם.

בלי שום סיבה מוצדקת,
שהינך צריך ללכת.

זה הלילה הראשון לכאב,
לחלום,
לעצב האיום,
שיגיע ואותי לא יעזוב,

זה הלילה הראשון שארגיש מהו מחסור,
מהו חיסרון,
ומהו בכי עמוק.

הבכי העמוק יגיע,
כי אתה לא תגיע
תלך, ולא תבוא,
הבכי שוב יחזור,
הבכי אינו רגוע,

אינו רגוע, ואיני רגועה
אני רוצה להיות איתך
מרגישה עצובה ובודדה

זה היום האחרון שאשכב לי בסלון,
ואשיר שירי אהבה
יהפכו הם לפרידה,
זה היום האחרון שהרגיש מהו דיכאון,
אקום בבוקר לבית ריק
כי אתה נוסע הרחק.

היום האחרון מתוך כל הימים שהיינו אוהבים
היינו,
אוהבים.

הלילה הראשון,
לגעגוע,
שרק לאחר הערב יגיע,

היום יהיה קשה מכולם
כי לא תחזור עוד לעולם.