[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אביב לוי
/
ההלוויה

נורא מוזר להיות בהלוויה הזאת. כל החברים שלי פה. הנה אביב פאר
ודרור, רועי ונעמי, רועי מנחם אותה, הנה גם סשה ונירית פה, ליד
אביב. גם נורית ויערה פה... רק אותן אני צריך עכשיו על הראש,
לא מספיק שאני בהלוויה אני צריך שגם הן יהיו פה. טוב...
כשההלוויה תסתיים אני אתחמק לפני שהן יספיקו לדבר איתי. מוזר,
כל הישוב שלי פה, מישהו מהם בכלל מכיר אותו. גם המשפחה שלי פה
והם בוכים? למה להם הם בקושי הכירו אותו. הנה אתי מנחמת את
אילת, לא חשבתי שהיא הייתה כל כך קרובה אליו שהיא צריכה
ניחומים ממישהו. כשאני חושב על זה, גם נעמי לא כל כך אהבה
אותו, אז למה גם היא בוכה כל כך. רגע... גם רועי ודרור, גם להם
יורדות כמה דמעות והם בכלל לא סבלו את הבן-אדם. גם הדמוי-חברים
שלי פה. אני מקווה שהם לא ישמו לב שאני כאן. כן... הנה יוני,
גיל ורונן, מורן בן-חיים, אפילו מור, ליאת ועופר פה... הא...
יש פה את אלה שאף אחד לא מכיר, שבוכות כל הזמן למרות שהן לא
הכירו את המת. חשבתי שהוא לא רצה את אלה בהלוויה שלו. הרב כמעט
מסיים את ההלוויה, הוא בדיוק אמר שהמת נמצא עכשיו אם אלוהים
בגן עדן ושטויות כאלה. חבל שהוא לא שומע את זה, הוא היה נקרע
מצחוק. סוף סוף מתפזרים. משום מה אני לא רוצה ללכת, כאילו יש
לי איזה חשבון לא סגור עם המת. טוב... נחכה... זהו הם הלכו.
נראה מה יש לי להגיד לו שעוד לא אמרתי.

רגע....... מה כתוב פה על המצבה??

אביב לוי 1983-2001
  בן 18 וחצי במותו







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."


צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים".


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/9/01 10:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביב לוי

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה