זמזום קל, כמעט בלתי נשמע, תמיד ברקע,
אולם שאר קולות ורעשי הטלוויזיה גוברים עליו.
אבי הזהיר אותי עשרות פעמים שאתחרש בשאון שכזה,
אך בכל זאת תמיד אני מצליח לשמוע את אזהרותיו.
החתול ישן על ברכי, פרצופו לכיווני,
מתעלם מהטלוויזיה הגועשת.
לפתע הוא ניעור, מתמח ונעמד, נועץ את מבטו אי שם מאחורי גבי.
אני מסתובב לראות מהו הדבר שלכד את תשומת לבו-
כלום.
אין פרפר, אין אדם, אין תזוזה נסתרת, שום דבר נראה לעין.
אז מה הוא ראה ועדיין רואה שם בחלל?
אולי גם הוא תוהה אל מה אני בוהה מאחורי גבו. שם בחלל.