שוב הכאב הזה בגרון... זה כבר מתחיל להעיק עליי. אני יוצא
מהמטבח ופונה לכיוון השירותים. כואב...  מסתכל במראה. אף פעם
לא אהבתי לעשות את זה. גל של כאב מפלח את גרוני... אני פותח את
הפה ומסתכל במראה - כן, הכל אדום שם בפנים. אני לוקח את כף ידי
ומכניס אותה בזהירות לתוך הפה. אחחח... זה צורב. שכחתי לגזור
צפורניים. אני שונא לגזור צפורניים, תמיד הן עפות ואם הגוזז לא
טוב אז הציפורן מתפצלת ואז כואב באצבעות... טוב אין זמן... אני
מכניס את היד לתוך הפה, אוי הכאב הזה... הצפורניים שורטות. אני
דוחף את האצבעות שלי הכי עמוק שאני יכול משאיר אותן שם לכמה
שניות, וכלום. מה קרה? למה שום דבר לא קורה? אני מתחיל להלחץ.
נו קדימה שזה יקרה כבר, שזה יהיה מאחוריי הסיוט הזה. אני מוציא
את היד ודוחף שוב, בכח. הגרון שלי כבר מדמם אבל לא אכפת לי, זה
חייב לצאת. נו קדימה... עוד מעט כבר יהיה מאוחר מדי... דוחף את
היד ואז את היד השניה, דוחף שוב ושוב ועמוק יותר, והנה עכשיו
זה יותר רחב אני מכניס כבר שלוש אצבעות אני כמעט נחנק, בקושי
יכול לנשום אבל זה יוצא, הנה זה יוצא, רק עוד קצת עכשיו!
קדימה! עוד קצת והנה לדחוף חזק, לא להתייאש!
אני מסתכל למעלה, מרים את עצמי לאט לאט... אני קצת מסוחרר.
מסתכל על הידיים שלי. מסתכל שוב במראה... הלוואי והייתי יכול
לעשות משהו כדי לשנות את זה... שוב המראה הזאת... כאילו אלוהים
מתגרה בי. אני מתחיל לנקות, כמה בלאגן עשיתי פה... פותח את
המים. הנה זהו, זאת הפעם האחרונה. מעכשיו מתחילים לחיות כמו
שצריך. אני לעולם לא אעביר את עצמי בדרך היסורים הזאת יותר.
אני יוצא אדם חדש.
פונה אל המטבח. רק משהו קטן, לא רוצה להרגיש רע. הנה רק זה. גם
קצת מזה. אולי גם מזה ומזה. רגע, מה זה שם? טוב נו, גם זה...

הגרון שלי כואב... אני יוצא מהמטבח ופונה לכיוון השירותים...