מוקדש לך, את שגרמת לי לכתוב במקום לאהוב.

זריחה בשחור
-------------

את זוכרת שלקחת אותי למקום מתוק
מקום בו הזיכרון הוא מחוץ לחוק
ישבנו יחד, התבוננו בזריחה
היינו כל כך מנותקים, המציאות היתה בדיחה

היינו הכי מאוהבים, מאוהבים מעל לראש
גרמת לי לחשוב שאת העולם נכבוש
אבל העולם כעס שכל צרותינו נשארו בצד
כמו ילד שלוקחים לו סוכריה מהיד

"לכל דבר טוב יש סוף, אתה יודע"
אמרת והתעלמתי, כמו לא שומע
לא היה לי איכפת מה כולם אומרים
שילכו לעזאזל כל החברים

וכך מאשליה למציאות, מחלום לסיוט
התעוררתי לתוך העולם האפור
כי העולם מצא אותנו, הוא לא וויתר
וכל מה שנשאר זה אור הזריחה שכל בוקר חוזר

אבל הזריחה שלי, היא צבועה בשחור
מאז שעזבת והותרת בלבי חור
למה רמזת לעולם על מקום המסתור
מדוע כל כך רצית למציאות לחזור

את יודעת, זה כבר לא משנה
את הלכת, השארת אותי בוכה
כי עד שהאמנתי שהאהבה היא הראשונה בתור
את גרמת לי לראות את הזריחה בשחור

אוהב, ותמיד מתאכזב
ילד סינתטי