משומש, אמרתי לו,
אתה משומש.
בשרוול חולצתך היא נגבה את דמעותיה.
לח השרוול, ידך יציבה, לא רועדת ידך המשומשת
כשקרב אליה ראשי.

משומש אתה, משומש.
כבר נחשפו שיניך בפניה, חיוכך ראה אור,
אור ראו עיניך שהביטו בעיניה.
פניך המשומשים,
פניך המשומשים מתוקים לי כל כך, קרובים אליי כל כך
אך משומשים כך או כך,
משומשים הם - אך!

ידה ליטפה את שיערך, משומש
שיערך הרך, המורח, המוצלח,
משומש הוא,  משומש כל כך.

העור שלך
גם הוא משומש.
והשאלה הטריויאלית "מה חדש"
מקבלת מבט מיואש,
כמו תמיד מטופש,
לרב מטושטש,
וכן... משומש
שלי.