הוא מתפלל בלי הפסקה,
אשתו כל היום בוכה.
מגיע הביתה וישר הולך לישון.
המשפחה לא כלולה בסדר היום.

הקדושה נמצאת בתוכו,
אף אחד לא מעניין אותו.
הוא מדבר איך שהוא רוצה לאנשים,
הוא מקלל ואז אותם הוא מאשים.

חושב שמה שהוא רוצה הוא יכול לעשות,
שכל דבר שיחלום יכול ברגע לקרות.
אבל לא יודע,
שלפעמים זה גורם למשפחתו לבכות...

לפעמים שינוי יכול להיות גם טוב,
אך במקרה שלו, זה לא מפסיק לכאוב.
האמונה שלו מוגזמת, הוא מאמין שאין אחר מלבד ה'.
הוא מכאיב לאנשים,
ולא מפסיק להאשים.
חושב שאם הוא יתפלל לה',
הכל יהיה בסדר.