יעל גורדון / כשנגמר לי הכח |
לחשוב על הכל, על כולם.
והפאניקה מציפה את מוחי
כמו מערבולת שחורה,
מורכבת מחשבות מורכבות,
בחלקן קטועות ושבורות לאלפי חלקים,
חלקן לא גמורות ונשכחו מאחור
אני רצה, בורחת, מידיי המצליפות, המכאיבות,
שואלות ללא מנוח ואינן מוצאות תשובה.
וכשנגמר לי הכח לחשוב על עצמי,
אני בוכה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|