זה לא שפתאום נפל עלי דיכאון
או בשורה מאיימת
סתם כי עכשיו לילה
וסתם כי עכשיו כשאני חוזרת מהאוטובוס אני בוחרת בדרך הארוכה
הבייתה כדי להיות עוד טיפה קרובה אליו
אולי במקרה הוא ירד למטה, או בדיוק יחזור מאנשהו
מחשבות של לילה. דאמט
זה לא שפתאום כולם שונאים אותי
זה לא שפתאום אפחד לא נמצא לצידי
זה זה שאני פתאום שונאת הכל
אני האנטיפטית בסיפור
זה לא שזה פתאום בא
זה ממנו
זה לא שפתאום ברחו לי המילים
אני פשוט לא רוצה להוציא אותן
זה לא שאם אני לא אוציא אותן הן לא יהיו קיימות בראש שלי
אבל תמיד אפשר לשכנע את עצמי שאני משוגעת
או להדחיק
פשוט להתעלם מעצם קיומם.
כמה קל
כמה נוח
זה לא שאני בוכה עכשיו
זה זה שנתקע לי משהו בעין.