אני נוסעת באוטובוס,
עוברת ליד הבריכה שסיפרת לי עליה סיפורים,
נזכרת בחדר שלך,
בנשיקה הזאת,
בשמיכה,
בך,
בנו
בתמימות הזאת,
ביופי, בטוב, בכיף,
בדברים שרק אתה מצליח להעיר בי,
ורק אתה מצליח לעשות לי
נזכרת ומתגעגעת
מתגעגעת ומגיעה למסקנה שאני רוצה אותך
כי זה היה דבר פשוט יפה
מושלם לא
אבל בהחלט יפה
יפה וטוב
ועכשיו כשאדון שוקו קופץ לראש כמו תמיד אני נזכרת בו
נזכרת בהכל
מאבדת דמעה ואז נזכרת בך
ועכשיו, שלא כמו פעם, אתה לא מתנדף
אתה נשאר שם
ואדון שוקו נעלם
נעלם לאן שאתה היית פעם
אדם שולי
אבל הפעם אני לא אתן לך להיות שולי
ומחליטה שהפעם אני לא מוותרת
לא מוותרת עליך בגלל אדון שוקו
ולא מוותרת עליך בגללי ובגלל הטיפשות שלי
הפעם אני נלחמת
אבל רק בתנאי שאני אדע שגם אתה רוצה שאני אלחם על זה
כי אם תגיד שאתה רוצה אני אלחם בכל הכוח
ואני אגרום לזה להצליח
או לפחות אנסה
רק תגיד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.