נועם קוטנר / צריכה לדעת... |
איך יגיבו אם לא אהיה כאן יותר?
מבטים של פליאה,
מבטים של בלבול
ושל עצב חצי מאולץ.
תיענשו על שהשמדתם אותי,
על שהרסתם אותי כל כך.
רק להתבונן בפרצופים הבוכים,
לדעת שאכפת שלא אשוב
אך לא אוכל להתבונן ולראות
לראות את מבטם הכאוב.
ולא אשמע, ולא אדע
שכובה כך קבורה, עמוק באדמה
לדעת שאכפת, אני צריכה תמיכה
שאדע שאוהבים אותי
גם כשאני כאם איתם-
כל כך, כל כך קרובה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|