מיכל אבו / שושנה |
אני נרתעת ממבטים.
מילים שגורמות לי להרגיש קטנה.
אני מתחברת לאחרים המעטים.
והדבר הכי נפלא,
היא מחזיקה אותו עכשיו.
אני רוצה ללכת ולגנוב אותו ממנה,
בלי שום בעיה.
אחד משלי.
גם אני אחת מתוך שבעה.
אותו הבור אליו אני נופלת
בכל פעם שקצת צולעת.
כשמרגיש עצוב
ריקה מכל מחשבה נקייה.
חושבת מלוכלך
בתוך גינה מלאה שושנים,
אני אקטוף לי אחת ורודה.
אשמור לי לימים מסריחים,
ואז, רק אז ארשה לעצמי
להריח את אותה שושנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|