והעולם שלך חומרני,
שום דבר לא מורכב
הכל כבר בנוי מעצמו.
מדברת אל השקט,
הוא היחיד שמבין.
והחיים שלך שבורים,
אני מדובבת את החצי החסוי,
זה שמתבסס על האמת
שאולי אתה פוחד ממנה.
חושש וסופג.
כל טיפה שיורדת משקה את הנשמה,
ואני לא מתנגבת,
מתרטבת ואומרת תודה.
השתיקה שלך מכפילה כל דבר פי כמה.
אתה שותק כשאתה רוצה לומר לי עד כמה
שאני טועה.
עשוי מאינטרסים,
צבוע מסביבתך.
אך אל מול עיניי אתה מתקלף,
אני רואה אותך שם.
מתאבק בעצמך
ואולי קצת גיבור.
אני מביטה במבט החצי עגום.
מנסה לקבל קצת יותר אינפורמציה.
אתה שבור כעת, חצוי לשניים.
הידהוד מילותיך בוקע מתוך השקט.
אתה צולל חזרה אל תוך העולם הפנימי שלך.