מי לא יכריז שאהבה מחפש וכי
בעצם שוקע בזהות העצמית,
אורב, משלה עצמו לפני נפילה,
מתפלש בתהום השקר והיראה?
בקרתי פעם בנשמתי כדי להצילה
ומצאתיה בידי חלומות שבוייה,
כעבד הלכוד בחיבוק הבושה
ורק על עצמי אטול האשמה.
האם מובס אנוכי מערגתי להעניק,
עבדות או חירות - מה תהיי?
רק בחירתי היא לחדור בעד אשליית החטא
ואת השלשלאות הכובלות אותי אליו - לנתק.
אויש, איך לוחם אני בלשונך הבוגדנית,
שומר על עצמיותי בעזרת שירי,
מתכנן להיות האדון של עצמי,
מבטיח את השמיים ככל שמואצת נפילתי.
לעזאזל, האם יודעת את עצמת השפעתך?
האם לעולם אהיה עבדך?
21/09/02 © |
