בדרכים המובילות לליבך תעיתי.
בדקתי כל דרך, בחנתי כל שביל, אשר אל לבבך יוביל. בחיפושי לא
פסחתי על כל משעול, כביש סלול או דרך של חול. לא ויתרתי על
נתיב עקלקל וגם לא על שביל פרא פתלתל. בחנתי כל מסלול וכל
מסילה, חקרתי כל סדק וכל מחילה. לא נרתעתי גם משביל של עיזים,
צר ותלול בינות להרים. חיפשתי בחום ובשרב, השמש חמה והדרך רב.
הזיעה ניגרת, העייפות גוברת, הסוליות שחוקות אך אני ממשיך
לצעוד. עייפתי, אך אינני מוותר: תקוותי רעננה ורוחי איתנה. אז
הרשי לי לנוח... רק לכמה שעות. לאסוף נשימה, לאגור כוחות
ואולי, אולי, אם זה לא קשה, הדליקי פנס, שאת הדרך אראה, כי
בעיני, גם אור קלוש כלהבה יבער, וקרן חוורת כשמש תזהר.
רחוק - הסיפור מאחורי השיר (ומאחורי הכל בכלל).שבתאי, נובמבר
2004
קבלתי מכתב מחבר בו הוא מודה ומפרגן על מסיבת יום הולדתי אשר
נערכה לאחרונה. תהיתי ביני לבין עצמי על המנהג ה-"אירופאי"
להודות על הזמנה ועל כך, שאני לא זוכר מתי בכלל קבלתי לאחרונה
מכתב בנושא חברתי. "אני מצרף מספר שירים..." המשיך הכותב...
לרגע נדמה היה שהייתי שם פעם, כמו "דה ז'ה וו", אלא שמאז עבר
באמת הרבה זמן. זה כמה שנים שהפסקתי לכתוב חומר מקורי ואני
מבצע בהנאה רבה מיצירותיהם של אחרים וטובים ממני ולמראית עין
אף לא חשתי שחסר דבר. חוץ מזה חשבתי, מי כותב פזמונים מטופשים
כאלה?
ממרחק של זמן ודרך
מעבר ים וכברת ארץ
שוב דמותך עולה בלי הרף ונפשי הומה...
האמת, כבר בפעם הראשונה בעודי קורא שורות אלה, הדהדו הצלילים
היכן שהוא בתוכי, אך אני חייכתי בביטול אקדמאי מתנשא לנוכח
התמימות הסגנונית. אפילו הצעירים של היום כבר לא כותבים יותר
בסגנון סימבד המלח. לעומת זאת נגעה ללבי חביבותו הטבעית וטוהר
מידותיו של הכותב, בזוכרי אותו עוד מימי לימודנו המשותפים בבית
הספר התיכון בשדה בוקר. לכן, נעתרתי לבקשתו בשמחה ואף הזמנתי
אותו אלי כדי שנוכל ביחד להיות נוכחים ופעילים בעבודת היצירה.
שורות אלה נכתבות כחודשיים לאחר המפגש המסוים ההוא, שהיה ראש
וראשון לשורה ארוכה של מפגשים רווי יצירה ואפופי השראה ובהם
בסופו של התהליך יקום האתר שלנו:
http://www.bonfeel.net
עכשיו אנחנו בשלב שהפלייבק כבר מוכן וגם גרסה 2 עם אופיר הזמר
המזרחי שלנו. זה כמעט "יושב". החומר ישלח לעיבוד אל משה
דה-גרציה, שאולי גם הוא יפרוש חסותו וישתף אותנו בכשרונותיו.
מה מכיל רגע הולדתו של שיר? אני לא זוכר. לו ידעתי באותו הזמן
איך ישתלשלו פני הדברים בעתיד, אני משוכנע שהייתי משתדל יותר
במלאכת ההלחנה. קרוב לוודאי שהייתי גם מקלקל מרוב להיטות.
אלא, שבאותו הרגע אמרתי בזחיחות הדעת לאפרים, שהמילים שלו
מתנגנות מעצמן, בגלל המשקל הפשוט והקצב הפנימי... והנה:
אצבעותיי רפרפו באקראי 4 אקורדים למשפט הרמוני בקצב
יווני-טורקי או מהסביבה והופ:
אל תלכי, חכי עוד רגע / עוד שעה עוד יום ...
אנא אל תלכי עדיין / רק עוד יום, אולי יומיים נא הישארי.
רחוק אפרים, דצמבר 2004
...מה אני מבין במוזיקה? מעט מאד. מעט מידי. בעקבות אותו
אודישן אומלל לחליל שעברתי בבית הספר היסודי, נשארתי קצת ברוגז
עם הדו, רה ומי לא. כמו כולם אני נהנה לשמוע מידי פעם שיר טוב,
בעיקר בעברית, אבל זה לא נדיר. כמו כולם, כבר אמרתי.
שירים אני דווקא כותב. מכיתה גימל. כמעט תמיד למגירה. פה ושם
התפרסם שיר משלי באיזה עלון מקומי, אבל בדרך כלל, רק למגירה.
לפני כמה שנים, נבט בי הרצון, לשמוע אחד מהשירים שלי מולחן
ומושר. נבט ולא פסק מלגדול. אז חשבתי לעצמי "מי המוזיקאי הכי
טוב שאני מכיר, אשר יוכל להלחין לי שיר". התשובה היתה ברורה
מאליה: חברי מנוער נדב תל אורן, מוזיקאי מהולל, שניגן בקרן
יער, בטובות מן תזמורות בארץ ובעולם, גם כסולן. ידעתי שנדב גר
בחו"ל, אבל איתרתי את כתובתו האלקטרונית, דרך אמא שלו, והתחלנו
להתכתב. אני שולח לו את השירים, והוא נהנה מקריאתם וגם מוסר
שהוא מתגעגע ארצה ומתחשק לו לבקר. בינתיים, נדב מנסה להלחין לי
את השיר, אך ומיד התבררה לי טעותי שנבעה למצער, מבורותי
במוזיקה. הבחור אלוף במוזיקה קלאסית. הוא זמזם לי את הלחן
המוצע, והתוצאה התאימה, כנראה, לקרן יער, תחום התמחותו. אני
רוצה בסגנון מזרחי, והוא לא מתמצא.
"אתה יודע שאני כבר שנים לא עוסק במוזיקה", מבשר לי נדב את
שכבר ידעתי, "אבל אמשיך לנסות כשאחזור לארה"ב".
וכאו נכנסנו לדיון על הקשיים בטכנולוגיה ובדרך שבה יועבר
החומר לידי, מאחר שהקישור שלו לאינטרנט לא יציב, המחשב שלו ישן
ואינו תומך בעברית ואם לא די בכך, גם אין לו בבית כלי נגינה
בעזרתו יוכל להלחין. החלטנו לוותר על ההלחנה.
"גם שבתאי לא יגיע למפגש", התערב הרצל בשיחה, "יש לו הופעה"
את שבתאי אני זוכר היטב. היינו חברים טובים עוד מכיתה טית,
במדרשת שדה בוקר. שמעתי שהיה בהולנד וחזר. אמנם ראיתי את שמו
באתר "חבר'ה", אך חששתי ליצור קשר למרות שידעתי, שהוא כמעט שכן
שלי. מעבר לעובדה של מצוקת זמן פנוי, לא הייתי בטוח שיש בי את
האנרגיות הרגשיות שנדרשו לקשר כזה, שלא יהיה קצר, כך התנבאתי
לעצמי. באחד הימים, הוזמנתי למסיבת יומולדת ה- 50 של הרצל ובה
אני גם מתבקש לשאת ברכות.
יש גם הופעה. ומי? שבתאי ולהקתו. זיהיתי אותו מיד, כיוון שלא
השתנה בהרבה. הוא ניצב על במה מאולתרת, חמוש בגיטרה ובצמד
מלווים, ושר משירי ארץ ישראל הישנים והטובים ומשירים בסגנון
יווני. בהפסקה, ניגשתי אליו ובירכתי אותו לשלום.
"אתה יודע גם להלחין שירים?" שאלתי בתקווה, "אתה יכול להלחין
לי שיר שכתבתי ?" "בודאי" ענה שבתאי.
שמחתי מאוד. העברתי לו שני שירים בדואר: רחוק ואת רוקדת,
וחיכיתי בסבלנות. לאחר זמן מה, יצרתי קשר טלפוני:
"שמע", אמר, "צריכים להפגש. אחד השירים פשוט מתנגן מעצמו, אני
רק צריך לדעת באיזה סגנון אתה רוצה אתו. יש אלף סגנונות"
איזה פינוק, חשבתי לעצמי, הגעתי אליו הביתה.
הבית של שבתאי, מוצף בחברים וכולם מרגישים כמו בבית, אוכלים
מהמקרר, שותים בירות, צוחקים ומדברים בטלפון. בין לבין, יושב
לו שבתאי, הגיטרה בידו ועוסק בהלחנת השיר. לאחר זמן לא רב,
הוא מכריז: "זהו, יש כבר את הלחן. צריך גם בוזוקי".
צמרמורת של עונג אוחזת בי למשמע השיר, המבוצע לראשונה.
"הבוזוקי יוסיף לשיר עוד שלושים אחוז" הוא אומר לי, ואני, איני
מאמין למשמע אזני. בוזוקי?
"מאיפה נביא בוזוקי?" אני שואל.
"יודה", הוא יורה את תשובתו. "זה שהופיע איתי אצל הרצל".
מחליטים להקליט עם יודה. הוא מגיע, ובתרגילי החימום שלו, הוא
מפליא בסלסולי הבוזוקי.
"תקליט, תקליט", אומר לי שבתאי בשקט, "זה יהיה הפתיח של השיר".
מקליטים. התוצאה נפלאה. התעורר בי חשק לרקוד. פשוט לרקוד.
אך מעל הכל, נוצרה שותפות אמיצה ביני לבין שבתאי, נוסדה המנהלת
וקם לתחייה האתר: אפרים ושבתאי - שירים במקור. וכל זאת בזכות
שיר אחד קטן.
שיר קטן, ומעשה נוסף בצידו. כאשר שמעה המנקה בבניין המשרדים
שבו אני עובד את השיר מתנגן במחשבי, לא אבתה לעזוב את החדר
וביקשה שאשמיע אותו שוב ושוב, יום אחר יום. סופו של מעשה היה,
שהמשרדים לא נוקו כהלכה והמנקה התבקשה לעבור ולנקות בקומה אחרת
ומרוחקת. גם זה לא עזר ועד שקיבלה דיסק בו מתנגן השיר, לא שקטה
רוחה.
אז... אם תגיעו לבניין המשרדים שלי, ותראו מנקה, החמושה
באזניות ומנקה תוך תנועות במקצב יווני, דעו : זוהי שמחה, המנקה
השמחה.
וגם אני שמח.
xxx
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.