כל זה גדול ממך
זה אף פעם לא מכוון
זה בא והולך מכאן
ואין בזה שליטה.
ללא כל כוונה
בלי שום מטרה ברורה,
זה חומק ממך החוצה
ואין דרך חזרה.
ועכשיו שהמסלול חוזר אל החיים
ואתה מסוגל להשלים עוד נשימה,
אתה עוצר לרגע- מביט עמוק בפנים
עושה עוד צעד ומזהה את השינויים.
לוקח עצמך הצידה- מביט בעצמך
מנסה לפתח פרספקטיבה- כמו איזו מגננה
מרגיש כמו ניצוד- כלוא בהזיה
מה התכלית של כל זה- שואל את עצמך.
והתחושה הקשה שבגופך כך אחזה
רודפת בלילות, בימים היא לא מרפה
אוחזת בחלומות, גם בעיניים פקוחות איתך
מציפה בגל תחושות, ומביאה המון אשמה.
זו המהות שלך- זה עצם קיומך
זה חלק מבשרך- מכל מה שאתה
זה מה שמרכיב אותך- בונה את אישיותך
זו הקללה שלך- זו לנצך ברכתך.
והקול שסובב אותך אוחז בך בעוצמה
שואב כוחו מחיותך, מתחזק מליבך
מפתח אותך מבפנים, לא מרפה האחיזה
ניזון מרגשותיך ואין כל תקנה.
כזה נרגע אתה יודע
אתה שומע כשאת גופך הכל עוזב,
אתה נזכר כשזה פוגע
כמה מענג הכל כשאותך זה אוהב.