חשמל סטטי מצמרר אותך הוזה
מכה בסנוורים, חולף כמו מחזה,
רועד בפינת החדר מקופל באפלה
ממתין לבוא השקט, מצפה לשכחה.
יודע שתשמור אותך לעצמך
גם כשתרצה להיות לבדך,
עומד בפינה ומיומך מתרחק
מתפתל בשקט ורוצה להתנתק.
הסוף כמו מפתיע אותך
מוצא אותך לא מוכן,
לא מסוגל להודות בטעות
לא מוכן לשאת את האשם.
אור חזק עוטף בכחול את הסביבה
צובע הכל בבוהק- מצביע על הקורבן,
ואתה כמו חץ שלוח שנתקע
בקרב אין סופי נאבק עם עצמך.
בוכה בסתר בשקט, מפר את הדממה
וזהותך מציבה בפניך סימני שאלה,
אינך יודע עוד מי אתה, מהי דרכך
לא יודע מה קורה איתך ומה יביא יומך.
ואתה לא מוותר, מתעמת עם מצפונך
בעצמך מנסה להיזכר, לשחזר את השיטה,
מנסה להשתלט על גורלך ועל מי שאתה
מרגיש את האמת שבפנים ואת העוצמה שבך.