|
אוזניי מושכות את ראשי השמיימה
מרחפות על מיתרי נבל עשוי טיפות
מטפטפות במורד ליבי כמערבולת רגשות
סוחפות את כולי לריקוד שמחות
אני מרפה ומוותר על הסירה והמשוט
עוצם עיני ורואה ים של רגשות
היד נופלת לתוכי מפללת למגע
אך עם נגיעה מתרחק הרגש כאדווה. |
|
|
באתר שבו
מפרסמים
סלוגנים,
שלא יתפלאו
שיום יבוא וגם
יפרסמו
אנשים!!!
ד"ר מישה רוזנר,
בפולמוס ציבורי
נוקב! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.