באת, לקחת אותי אלייך
כנשיכת תפוח המינים
וסביב קרסולינו בלי משים
לחש ארס קדמונים
ידעתי - מחשבה כמוה
כהחטיא קשתו של וילהלם טל
ועץ הדעת מן הצד משגיח
וטוב ורע אותי אוכל
לנצח חרב בשער מתהפכת
ולי תהיי כגן נעול
אחותי כבר לא תמה, שחוקך את
נשמתי אחז כבול
עונש הדורות נושאות כתפיי
ואין עונה לחלוק לגורלי
שומטות כתפיי אט אט, כבות עיניי
ואין ודאי ניצוץ של אור, אולי אצעד גם בלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.