כאשר לפנות בוקר שבת הפציעה, חש דביר אופוריה, שלפעמים מכנים
זאת אהבה.
דביר היה שקוע באינטרנט שלו שוב. השעה 5:30 לפנות בוקר, אבל לא
נורא, חופש גם מחר. מלבד מעשי גלישה והורדה, עסק גם במעשי
שיחה.
בקצה השני של האינטרנט(רחוק מאוד), בקצה השני של העולם(איפה
שהו באמריקה) , בקצה השני של מהלך היום (6:30 בערב), פיזזה על
מקלדתה אהובתו הוירטואלית. בעצם היא לא הייתה וירטואלית כלל,
עם כי אמיתית לחלוטין.
את הבחורה הזאת לא פגש מימיו פנים מול פנים, אך בכל זאת מצא
קסם עצום בנגיסי הטקסט האלה שקיפצו מעל מסכו, בשילוב של
"או-או" טורדני, המבשר על קבלת הודעה חדשה.
הסיכוי שלהם להיפגש היה אפסי(ראה "מזל סרטן", מאת טל מור).
למרות זאת, קיווה בכל מאודו. ומה אז? איך ידבר עמה?
חברים לא עפפו את חייו של דביר, ובטח שלא חברות. אפילו לא
ידידות.
לעתים בחורות לא היו לטעמו, אך לרוב הוא לא היה לטעם בחורות,
מה שלא עזר לו במיוחד לחיי החברה האמיתיים שלו.
הייתה זו אהבה למילה. למילה שלה.
בפניה, גופה, בגדיה או חדרה לא חזה מעולם, אך אותו שם מסתורי,
שהיה ללא יותר כמה אותות תקשורת, נהפך לפיסת מידע עילאית, שכן
אותה אישיות מרוחקת קבעה אותו ברוב חן והדר. היה זה שמה שלה,
ולא חיקוי או סיליקון. כל אות ואיתות שכזה קיבל הוד קודש,
ואינסוף משמעות עבורו.
מין אהבה שכזו לא מתרחשת לעתים קרובות, אבל הפעם הרגיש דביר
בתשומת הלב המיוחדת שהוקירה לו בת שיחתו, אהובתו. הייתה זו
אהבה לא מציאותית לחלוטין, שכן אמנם לא יפגוש בה.
דבר זה הניב יתרונות וחסרונות כאחד.
הוא לא יפגוש, או שנאמר לא יצטרך לפגוש אותה. אולי ניצבה חומת
שתיקה ומבוכה בינו לבין בת זוג פוטנציאלית שיושבת באותו חדר
ממש. יכול להיות שע"י ביטול קירוב פיזי, הצליח דביר לשחרר את
מלוא אישיותו, ולתת הופעה מלאה שלו עצמו. אין הוא צריך לפחד
מפני דברים חומריים כמו מראה, חיוך, ביגוד וכ'ו.
אחרי הכל, דביר, ואהובתו הם בני אדם, והוא מתנחם בה, ובתשומת
הלב שלה, כי היה זקוק לתשומת לב כזו. כמו שאמרתי קודם, חסרה
הייתה לו קרבה לבנות המין השני.
זה כמו לגלוש באתרי סקס, במקום לקיים את הדבר האמיתי, דביר
פשוט מילא את צרכי ההתקשרות עם המין השני בקשרי אינטרנט, כי
הרי לא היה מסוגל לדבר האמיתי. אף אחת לא תסכים להיכנס עמו
למיטה, כלומר לדבר עמו פנים מול פנים.
יאמרו כמה תחליף זול, יאמרו אחרים הממזג נפשות ללא תלות
בחומרנות האחר, אבל בשורה התחתונה, דביר נשאר בודד ביום, ומדבר
אל עצמו בלילה.
וכך, נשאר גלמוד ובודד בחדרו, מנסה למצוא קצת חברה במחשב. ברור
היה שעייפות ערפלה את אורך מחשבתו, אך נשבה לבסוף בקסם. הקסם
שייתן לו בגרות, וישחרר אותו מילדותו הבתולית.  אף פעם לא
ידעתי מדוע מבקש הוא לוותר על ילדותו, אבל כנראה זו פשוט נטייה
טבעית לכל אדם.
היה זה קונדום המקלדת הוירטואלי.