בכל פעם שהייתי במי האוקיאנוס הענק הזה,
פעם הוא רגוע, פעם משתולל, מרגיש את הרוח מלטפת או מכה בי
באמצעות המים - הבנתי,

בכל לילה בו הייתי עם אישה יפה לידי,
לבדנו תחת כיפת השמיים הצלולים,
מתלטפים, מרגישים, הייתי מחבק אותה,
מסתכל למעלה על הכוכבים - הייתי מבין,

בכל פעם שנפרדתי מחבר חדש, שהכרתי או סתם אדם שהתחברתי,
הייתי חש צביטה קטנה, ושוב מרגיש את אותה התחושה,
בכל פעם שהחלומות היו מספרים לי, ומעלים לי את חבריי,
את משפחתי, בכל רגע של געגוע - הייתי מבין עוד טיפה,
בכל שיר של מילים ידועות, וכמה מצחיק, לראשונה מובנות-
החיוך שוב היה עולה,

כל טעות שלי, כל פליטה, כל מחשבה לא נכונה,
שגרמה למעשה שגגה, חדרה דקירה,
כל אדם שחייך אלי, עולם שלם חדש גרם לי לאושר נצחי -
אני נשבע!

והבנתי, הבנתי שהרוח מדברת, ושיום אחד כולנו נבין את השפה,
הבנתי שכמו שיש כוכבים מעלי, לא ברורים לי,
גם עלינו מסתכלים מלמטה, ואנחנו נקודה רחוקה לא ברורה,
הבנתי עוד קצת אהבה, וששני המינים שווים, על דרך העולם -
ילדים,
הבנתי כמה אהוביי הם כוחי, יצירתי, אושרי,
הבנתי חכמה חדשה ישנה מכל תובנה
"כמה נשאר לי אין סוף להבין, להחכים, להעריך"
הבנתי שמותר לי לטעות, והלוואי ואטעה פחות,
הבנתי שאני חייב לחייך, אני חוזר הביתה מהמסע, וזאת חוויה לא
קטנה.