כל הלילה פרמה את שערות ידיה שהיו שזורות צמות, צמות בתפזורת
והייתה נאנקת מכאבים כשם שנאנקה כאשר אהובה עשה בה שפטים בפעם
הראשונה שחדר לתוכה ועשה עימה גוף אחד. היא הכירה את הסוג של
הכאב והייתה דעתה נוחה עימה כי ידעה שכאבה הוא זמני והנה עוד
רגע קט יחזרו שערות ידיה למצבן הטבעי הפזור והבלונדיני. היא
ידעה היטב כי המבט אשר ננעץ בה כל אותה עת אינו מבט של רחמים
כי אם מבט של ביקורת ותוכחה. היא אזרה אומץ והישירה מבט אל עבר
העיניים הנעוצות בה כסכינים חדות. הכאב התגבר ונדמה כי היה שם
תמיד, טבוע בה כל אימת שניסתה להתיר את הקשרים שמיענו להיפרם.
אחרי דקות ארוכות של גרודים מהולים במרכך סמיך, התרצתה ידה
והחלה אוזרת עוז ומקלה עליה במלאכת ההתרה.

הספר שקראה זה מכבר היה זרוק לבלי חשק על השטיח הפרסי שקנתה
לפני שעות מעטות והיה נראה כמי שלא רצו בו יותר ושכחהו, או
אולי אפשר שהדמות על העטיפה הביטה אל הנועץ במבט כואב ומחשבה
עברה בראשה "לו רק היה קורא קצת בי ומקדם את עלילתי."
השעון הכחול נשאר תלוי על הקיר הלבן המתקלף אך מחוגיו לא זזו.
אולי מעוצמת המהלומה שספג נאלמו אלה דום. שערה הבלונדיני כבר
נפרם קליל ועיניה הביאו סיפוק. גם עיניו של הנועץ החלו מתרככות
ומגלות חיבה אשר מתאמצת להיחבא אל הכלים. היא קמה ממקומה
וניגשה לכיוון המקרר שהיה פתוח כל אותה עת כמחכה שייקחו ממנו
דבר מתיקה. היא הוציאה מתוכו בקבוק של שמן והחלה מושכת את
ידיה, אחר החזירה את הבקבוק אל המקרר וסגרה את דלתו. שיער ראשה
השזור בצמה התנפנף כזנב של כלב המנסה לרצות את בעליו. היא
ניגשה אל היושב בפינה והרכינה ראשה בין ברכיו. אחר החלה לבכות
ושפתיה רעדו כבליל אמש. הגבר לא זע ממקומו והיתה הבעת סיפוק
פרוסה על פניו. הוא החל מלטף את שיערה השמנוני והשמן שנמרח
בצורה אחידה על ידה החל נוזל לאיטו ולהיספג במכנסיו. רגליו חשו
ברטיבות השמנונית והוא קם ממקומו לניגש אל כיוון הספה, התיישב
ובאצבעותיו גישש אל עבר השלט, תפסו בחוזקה ובלחיצה קלה ציווה
על המקלט להיפתח בדיוק בערוץ הנכון.

היא ניגשה אל ארון הכלים, שלפה מתוכו סכין, ניגשה אל ארון
השימורים והוציאה מתוכו מספר ירקות אדומים. היא קצצה אותם
בלהט, בחום ובחוסר שקט, דבר שהפריע לו לראות את משחק הכדורגל
שזה עתה החל. לשונו פקדה עליה לעשות מלאכתה לבלי קול. ידה
התרצתה והחלה קוצצת את הירקות בעדינות ובדייקנות מרבית. היא
אספה את הפזורה והכניסה אותה לתוך הכלי ואז תיבלה את התערובת
בפלפל ומלח ואחר מזגה עליה שמן אותו מרחה קודם לכן על ידה, כך
שכאשר בחשה את התערובת נדמה היה כי ידה והתערובת היו לאחד.
האור בחדר היה חזק עד להחוויר ופניה הלבנים נצצו בזכות טיפות
הזיעה שנוצרו עליהן. היא, את התערובת הכניסה לתוך צלחת ולידה
הניחה חמישה תפוחי אדמה מבושלים שנשארו מליל אמש.

באותו הזמן נשמע רעש חזק ומחריד בוקע מתוך המקלט. היא ידעה במה
מדובר. פניו של זה הביעו סיפוק וגדלות רוח וקולו רעם כשאגת
אריה המפגין בעלות על להקתו. בחלוף כמה רגעים שוב היו עיניו
נעוצות, דוממות, במרקע. בפסיעות קלות הזיזה את עצמה אל כיוונו
ובלי להרעיש הניחה את הצלחת על השולחן בזוית כזו שלא תתנגש
בעיניו שהיו נעוצות במרקע. הוא תחב את התערובת אל תוך פיו ואת
תפוחי האדמה לאחר מכן, לעס היטב ואוויר לא טהור השתחרר מתוך
קיבתו בקול תרועה וגיל בעוד רגליו מנופפות מעלה, מעלה אל עבר
השולחן. צמתה התנפנפה כל אותה עת כמחפשת אחר תשומת לבו של
אדונה. היא שלפה את הסחבה, הרטיבה אותה באקונומיקה וניגשה אל
מדרגות הבית לנקותן. רעש הניגוב דמה לרעש הגרירה שהייתה בליל
אמש וקצות ציפורניה זכרו את כאבן כאשר ניסו להיתפס בכל דבר אשר
היה מועיל לעצור את הגרירה.

הנועץ קם ממושבו, לאחר שעה קלה ועלה אל חדר השינה, שם, בין
הסדינים האדומים והציפה הסגלגלה, תחב גופו ומיתרי קולו פקדו על
זו להתפנות ממלאכת הניקיון ולחבור אליו וכמה שיותר מהר כך
ייטב. אחרי כמה רגעים קולו של הנועץ החל מתגבר כקול נואם
בכיכר. רגליה שלה בגדו בה והוליכו אותה אל חדר השינה, שם בלי
כל היסוסים פשטה את חולצתה הדלה והבלויה, פשטה גם את חצאית
הבית ונכנסה לידו בין הסדינים. אף על פי שהשמיכה חמה הייתה
ומבודדת היטב, גופה לא הרגיש בשוני והיה לה קר. הנועץ החל מגשש
את דרכו אל בין חלציה וכעבור כמה רגעים כבר היו היא והוא גוף
אחד. אחד חם - אחד קר. אחרי דקה ארוכה נפרדו לשני גופים והייתה
הצינה חזקה בגופה של זו, העטופה בציפוי חם ודביק הנוזל בין
רגליה. הוא נרדם חיש מהר והיא יצאה את החדר ונכנסה למקלחת שם
שטפה מעליה כל עדות למעשה שעשה בה. אחר רגליה הרפות הובילוה אל
המטבח ושם, בלי שליטה, פתחו אצבעותיה את מגרת הכלים ושלפו סכין
חיתוך חדה. רגליה העלוה בלי ספק חשד אל חדר השינה. היא נשכבה
לידו ועיניה סגרו שעריהם.

השעון השחור שליד הכוננית ציווה על הזמן לעמוד על שש וחצי
בדיוק, בדיוק. כבכל הימים רעד הפעמון והווה סימן ליישן לפקוח
את עיניו ולצאת למלאכת יומו. הפעמון רעד אך האיש לא זע דממה
אפפה את החדר ועל הרצפה נמלים בודדות התרחצו כבמקלחת בוקר
בשלולית האדומה שנפתחה בשל עונת הרחצה. פניו של האיש הלבינו
כלובן הסיד ומעבר לדלת נשמע קולן של טיפות המים המכות על רצפת
החרסינה שהייתה מונחת בחדר האמבטיה. לאחר נפתחה הדלת וזאת יצאה
חנוטה במגבת ופניה הביעו סיפוק. היא לבשה שמלה פרחונית, ארזה
מזוודה ונקישות מהירות נשמעו במורד המדרגות. טריקת הדלת הייתה
גחמת הצליל האחרונה שפקדה את חלל הבית ואחריה נשמע רק קול מדחס
המקרר שעדיין ציפה שיוציאו ממנו איזה דבר מתיקה.